הרשעת שוטר חובה במג"ב בחטיפה, גניבה, תקיפה ושימוש לרעה בכח המשרה - פסקדין

כללי

1.         בזמן הרלוונטי לכתב האישום שימשו הנאשמים כשוטרי חובה במג"ב ושירתו בעיר אילת. נטען כלפיהם כי ביום 20.12.09  בסמוך לשעה 21:30, בהיותם בסיור ממונע ברחוב חטיבת הנגב באילת, הם עצרו בסמוך לנתין סודני בשם סאדיק אדם אנור (להלן: "המתלונן") והורו לו להזדהות.המתלונן הציג בפניהם את צילום אשרת השהייה שלו בישראל והנאשם 1 נטלה אליו. לאחר מכן, הנאשמים הורו למתלונן לעלות לרכב המשטרתי ונסעו ביחד אתו אל מבנה נטוש במקום מבודד, מחוץ לעיר, בהרי אילת.

בסמוך למבנה הנטוש, הנאשם 1 הורה למתלונן להוציא את כל אשר בכליו. המתלונן הוציא את ארנקו ומסרו לנאשם 1 וזה הוציא ממנו 7 שטרות של 100 ש"ח ונטלם לעצמו.

כאשר המתלונן ביקש את כספו חזרה, הנאשם 1 אמר לו 1 ש"הם החוק" וש "ישלחו אותו בחזרה לסודן". המתלונן נטל  את ארנקו מהנאשם 1, והנאשם 2, שעמד מאחורי המתלונן, דחף אותו והפילו לקרקע.

לאחר מכן, הנאשם 1 הוציא מהרכב פנס משטרתי מסוג "מגאלייט" וחבט בו ברגלו של המתלונן, והנאשם 2 דחף את המתלונן, בעט בו  והפילו אל הקרקע.

לאחר מכן, הנאשמים נמלטו מן המקום והשאירו את המתלונן חבול ושרוע על הקרקע בסמוך למבנה הנטוש.

כתוצאה מהמעשים המתוארים נגרמו למתלונן שפשוף בעור באגן מצד ימין, שפשוף בברך שמאל  ושפשוף בכף יד  ובזרוע ימין.

2.         על רקע האמור, יוחסו לנאשמים עבירות של חטיפה, לפי סעיף 369 לחוק העונשין התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין") שוד, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין,תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 382(א) ו- 380 לחוק העונשין,ושימוש לרעה בכוח המשרה, לפי סעיף 280(1) לחוק העונשין.

3.         באופן כללי, ומבלי להיכנס בשלב זה לפרטי הגרסאות, הנאשמים הודו במפגש עם המתלונן ובהסעתו אל המקום שהוסע, אך כפרו בעבירות שיוחסו להם. הנאשם 1 טען כי חשד במתלונן וביקש לערוך עליו חיפוש במקום מוצנע ועל כן הורה לנאשם 2 לנסוע למקום שנסעו, ומשהגיעו והמתלונן התבקש לרדת מהרכב וירד, הוא ברח מהמקום והם לא הצליחו לתפוס אותו. המתלונן שכח ברכב 300 ש"ח והנאשם 1 נטלם, במטרה להחזירם למתלונן. הנאשם 1 כפר בתקיפת המתלונן.

הנאשם 2 טען כי מילא אחר הוראות מפקדו - הנאשם 1 ולא ראה כל פסול בהתנהלות הנאשם 1 כלפי המתלונן. הוא לא ראה את הנאשם 1 לוקח את כספו של המתלונן והוא לא תקף את המתלונן.

4.         העובדות המוסכמות והעניינים שבמחלוקת-

·         אין חולק כי בזמן הרלוונטי היו הנאשמים בתפקיד כשוטרי מג"ב וכי הם היו במדים משטרתיים ונסעו ברכב משטרתי.

·         אין חולק כי הנאשם 1 היה מפקד הסיור והנאשם 2 היה תחת פיקודו.

·         אין חולק שהנאשם 1 פנה אל המתלונן, הורה לו להזדהות בפניו וקיבל ממנו העתק של אשרת השהייה שלו.

·         אין חולק כי הנאשם 1 הורה למתלונן לעלות לרכב המשטרתי וכי המתלונן עשה כן והנאשמים הסיעו אותו - כשהנאשם 2 נוהג ברכב והנאשם 1 יושב במושב האחורי לצד המתלונן - אל מבנה נטוש הממוקם כ 300-200 מטר מהכביש שברחוב דרך הרים, ששביל היוצא ממנו מוביל אל המבנה. (להלן:"המבנה")

·         אין חולק כי באותו לילה, לאחר האירוע, הגיע המתלונן אל מקום עבודתו במלון "מרידיאן" באילת ולאחר מכן אל תחנת המשטרה, כשעליו פצעי שפשוף וחבלות.

·         אין חולק כי יומיים לאחר האירוע נמצאו אצל הנאשם 1  300 ש"ח  והעתק אשרת שהייה, השייכים למתלונן.

·         אין חולק כי הנאשמים לא דיווחו על האירוע.

·         קיימת מחלוקת על המקום ממנו אספו הנאשמים את המתלונן לרכב ועל המרחק משם ועד לאזור המבנה.